למי שייכת המוטיבציה לשינוי?

כולנו רוצים להקל על אנשים שאנחנו אוהבים, לא לפגוע בהם, לוודא שיהיו שמחים ומאושרים, ובמיוחד היקרים לנו מכל- הילדים.

הורים שמביאים את ילדיהם לדיאטנית בגלל השמנה רוצים שהם יהיו בריאים, יפתחו הרגלי אכילה בריאים ויגדלו להיות ילדים עם בטחון עצמי והצלחה חברתית.

אבל כשאני שואלת את ההורים מה הבעיה שלשמה הגיעו עם הילד, אני מקבלת הרבה תשובות מתחמקות שלכאורה נועדו להגן על הילד. אמא שדואגת לחיי החברה של הילדה יכולה לומר "דווקא יש לה חברים בגן, אבל את יודעת איך זה ילדים" או "היא לא שמנה, היא רק קצת מלאה" ..

שיח מרומז עלול ליצור אצל הילדים תחושה של סודיות, שיש בהם משהו שהוא לא מקובל, שצריך לתקן אותם, שהם עושים משהו לא בסדר, כאשר כל מה שהם עשו הוא פשוט להיות הם עצמם.

אל דאגה, הילד כבר הבין שהוא שמן בלי שתאמרו לו, הוא שמע את זה מחברים בגן או בגן השעשועים, או פשוט השווה את גופו לגופם של חבריו.

הבעיה היא לא עם ההשמנה, אלא עם המשמעות המוסרית המודבקת לה, כאילו למישהו מאתנו יש באמת בחירה חופשית לצבע גוף, מבנה גוף, טעם אישי, משפחה אליה נולדנו..

אני לא מציעה כאן לומר לילד "אתה שמן", אבל אם הנושא כבר עלה אני מציעה לא לנסות להכחיש או לייפות את המצב. זה נותן לילד תחושה שלא רואים אותו, וזה מעליב.

התייחסות עניינית למצב, ללא שיפוט, מציבה בפנינו עובדות שלעיתים אינן נעימות אך אין בהן כדי להעליב.

ובהחלט אני מציעה להגיע לדיאטנית ללא הילדים ולדבר בפתיחות על המוטיבציה לשינוי.